Media in Conflict: Notes from Civil Wars and The Civil War Conference

The Conference (PDF, English) (Panel 1, Day 2 of the conference)

English translation will be added by request (sorry, lack of time). All side notes in italics are mine. מן הסתם, הכרות מוקדמת עם החומר נדרשת. וכן, אין לי right-to-left.
נסו להסתדר בלי.

John:
ניתן להבחין בקלות מנין ולאין החדשות זורמות – דיכוטומיית פריפריה ומרכז. מדינות עבדות הן הפריפריה, מדינות איחוד הן המרכז.
זירה מרכזית למאבק היתה בדואר הפדרלי. ויכוח נרחב, שהוביל לחקיקה, על מה ניתן להפיץ באמצעות הדואר ומה לא. היתה דאגה גדולה בנוגע לספרות בעד שחרור עבדים במדינות חופש.
זו ראיה של משרד הדואר כמוקד לתקשורת פוליטית.
כשהטלגרף הופיע, היתה דעה שהוא יהיה יכול לשמש למכשיר להעברת חדשות (news, not opinion).
[הערה: החבר’ה בחדר צחקו. בינתיים, אני חושבת אחרת.]

ידיעות חדשותיות בזמן מלחמה ומעברן: בצפון, זה נעשה בעזרת עיתונות. בדרום, העיתונות שהיתה (מעט מאוד, ביחס לצפון) איבדה את עובדיה, כתביה ומימונה לטובת המלחמה.
העיתונות בצפון, לפחות בתחילת המלחמה, היתה רובה נגד שחרור העבדים. אבל התחרות בין העיתונים בצפון סייעה לעצב את המאבק (השיח על המאבק).
החדשות שעברו בטלגרף צונזרו פעמים רבות, ומוטעות בפעמים רבות אחרות.
שיפור בתקשורת לא בהכרח היה פתרון מבשר שלום [הערה: ולמה שיהיה? אולי נחוץ אור שמש בשביל לטהר דברים, אבל בשביל שיצמח משהו צריך אדמה ודשן. ואת זה התקשורת – לפחות לא לבדה – יכולה לספק. זו ראייה מאוד אופטימית של תקשורת]
לתקשורת ולדרכי התקשורת היה תפקיד מעצב בעיצוב המלחמה, עוד החל מ-60′-61′.

בלונדהיים:
דגש על מבנה התקשורת.
המלחמה היתה תרגיל בהגדרה עצמית בזמן של ניסיון להגדרה פוליטית מחודשת. תקשורת היא פניה של הפוליטיקה – גם מבחינה מבנית.
[הערה: אני מניחה שהיה רמז בדבריו לקשר בין מבנה תקשורתי ודמוקרטיה, כי משורבטת אצלי ההערה “פרוסיה!”. חיבתי לאנומליה ההיסטורית הזאת לא יודעת גבולות]
יותר לא ידוע מאשר ידוע. מה שאפשר לעשות זה לעקוב אחרי האידאולוגיה והפילוסופיה שיצרה את צורת התקשורת בכל צד.
אם היתה אידיאולוגיה או מדיניות של שמירה על קשר עם הצד השני במלחמה, צריך לראות אליה רמזים ברמת החקיקה או רמות פרקטיות גבוהות יותר של הגשמה.
שני הצדדים ראו עצמם כצדדים שונים – גזעים שונים [אושר בנאום הפתיחה של מק’פירסון] – ולמרות שהיו שותפים לתפיסה זו, האיחוד אסר על תקשורת עם הקונפדרציה, אבל הקונפדרציה עודדה תקשורת עם האיחוד.
ברמת הפרט, היתה תקשורת בין שני הצדדים. גם אם לא היתה מדיניות רשמית ומוסכמת, ה-contrabandsלבדם היוו ערוץ תקשורת מרכזי בין הצדדים.
וגם אם התקשורת היתה נאסרת על-ידי שני הצדדים – שניהם דברו את אותה השפה.
הפרדוקס של התקשורת בזמן המלחמה: היה שיפור בדרכי התקשורת לפני המלחמה, ושני הצדדים נכבלו בשיפור במקום לנצלו לטובתם. 1/3 מחומר הקריאה של שני הצדדים מגיע ישירות מהצד השני.
היו מודעות בעיתונים של שני הצדדים שיצרו ושמרו על דו שיח מתמשך (עשרות אלפי מודעות).

וולפספלד:
צפון אירלנד היא מקרה חריג. שלום דורש מורכבות וסובלנות – תקשורת, בדר”כ, דורשת מיידיות ופשטנות.
מלחמה וחדשות הולכות יחד מצויין. אין כמעט תקשורת בזמן שלום – תקשורת אוהבת קונפליקט. אלימות. ומלחמה טובה לעסקים. שינוי פוליטי מוביל לשינוי תקשורתי המוביל, בתורו, לשינוי פוליטי נוסף. והתקשורת אוהבת לראות בשחור/לבן.
באופן אמפירי, אנשי שמאל בתקשורת הישראלית הם מחרחרי מלחמה לא קטנים בעצמם על פני זורעי שלום.
מקרה מבחן: תגובת העיתונות הישראלית לפיגוע הכפול בבית ליד לעומת תגובת העיתונות בצפון אירלנד לפיגוע ב(אומהה?), בזמן שיחות השלום. [חשיבות ה-framing בסיפור]
בצפון אירלנד התקשורת התאגדה סביב הפיגוע, משני הצדדים, כסיבה למדוע צריך שלום.
בישראל התקשורת התאגדה סביב הפיגוע כסיבה למדוע לעולם לא יהיה שלום.
הגינוי בצפון אירלנד נבע מתוך תחושת אחריות. כאשר הכניסו את העיתונות לשיחות השלום זה היה בתנאי שהם לא מדליפים דבר, ומתוך הבנה שאלימות מצד אחד מהצדדים במהלך השיחות היא משהו שיכול לפוצצן.
גם העיתונות וגם האלימות יכולות לשחק כמלבות אש.
[הערה: אבל מה נחשב קונצנזוס? יכול להיות גם רוב למשהו ללא קונצנזוס. האם הטענה היא שפריימינג טוב מוביל לקונצנזוס?]

דיון:
מק’קרי: אין הרבה בטענה ששפה משותפת מובילה דווקא לקונצנזוס.
בלונדהיים: אפשר שיהיה רוב למשהו, אבל ללא קונצנזוס. בארה”ב, המלחמה פרצה עשר שנים לאחר ייסוד איי.פי. וזה לא במקרה.
בתשובה למק’קרי: אנשים חלקו לא רק שפה, אלא גם תרבות בארה”ב.והם רצו לשמור על קשר.
שטרנהל: עם זאת, זה לא עזר לעצור את הברוטליות של מלחמת האזרחים.
וולפספלד: תקשורת מכריחה את שני הצדדים להיות בהירים יותר בנוגע להשקפותיהם ולמדוע אינם מסכימים. מחקר שהוא מבצע עם גוגל מצא שניו-מדיה מעודדת אלימות
[הערה מאוד מסוייגת: מתייחס לטוקבקים כתקשורת. בני שכבת גילי מהכנס לא רואים בטוקבקים או בתגובות בפייסבוק תקשורת, בוודאי שלא תקשורת פוליטית.]


About this entry